כאשר בני זוג מתחתנים כדת משה וישראל, הם מתחייבים אחד כלפי השני התחייבות המקבלת תוקף חוזי בחתימתם על שטר הכתובה. ההתחייבות של האישה כלפי הבעל כוללת את חובתה לכבד אותו, ואת חובתה לקיים איתו יחסי אישות. בנוסף, מתחייבת האישה לבצע את עבודות הבית ולטפל בילדים. אחת החובות של הבעל, מצד שני, היא לדאוג למזונות אשתו, כלומר - לכלכל אותה כל עוד הם נשואים. לכן, כאשר מחליטים בני זוג על גירושין, חייב הבעל לשלם מזונות אישה, עד לרגע בו יוכרז רשמית כי הם גרושים, גם אם בפועל הם חיים בנפרד.
מזונות האישה אינם ניתנים לה באופן אוטומטי. אישה שאיננה ממלאת את מחויבויותיה כלפי בעלה - ובדרך כלל מדובר במקרים בהם היא איננה מוכנה לקיים יחסי אישות עם בעלה - מוגדרת על פי ההלכה בתור "אישה מורדת". במקרים כאלו, מאחר והנישואין לא מתקיימים כראוי 'באשמתה', תישלל ממנה הזכות לקבלת מזונות עד לגירושין עצמם.
להכרזת אישה בתור אישה מורדת ישנן שלוש משמעויות עיקריות:
קיימים מקרים בהם אי הסכמתה של האישה לקיום חיי אישות נובעת מטעם מוצדק (אלימות במשפחה, יחס משפיל וכו'), אך גם במקרים כאלה היא עדיין תוגדר בתור אישה מורדת. אין זה אומר שהיא לא תזכה למזונות: לעיתים, ובייחוד במקרים מסוג זה, יכול בית הדין לחייב את הבעל בתשלום מזונות אישה, למרות הגדרתה כמורדת. כדי שזה יקרה, צריכים להתקיים שני תנאים:
כידוע, ישנן לא מעט סוגיות במסגרת הליך הגירושין, אשר ההחלטה הסופית בעניינן תלויה רבות בזהותו של בית הדין הפוסק בנושא: בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני. נושא הגדרתה של האישה כמורדת הוא אחד המשמעותיים שבהם.
ישנם לא מעט מקרים אשר עניינים הגדרתה של אישה כמורדת, אשר בבית המשפט לענייני משפחה יוגדרו ככאלו שנעשו מסיבה מובנת, ובבית הדין הרבני לא - ולהיפך. ככלל, ובאופן לא גורף כמובן, בבית הדין הרבני סיכוייו של הגבר גבוהים יותר, בעוד בבית המשפט לענייני משפחה - אלו של האישה. זוהי דוגמא קלאסית לחשיבות שבמירוץ הסמכויות ובפנייה לבית דין מסוים עם תחילת הליך הגירושין.